דמיינו אדם שירו בו חץ. הוא מיד חש כאב פיזי מפלח את גופו. לאחר הכאב הראשוני נפתחות לו שתי אפשרויות:
- לכאוב את הכאב ובנוסף להאשים את עצמו על שחטף את החץ, להאשים אחרים, להכנס לדכאון, חרדה וכו'.
- להוציא את החץ, לכאוב את הכאב ולהפיק למידה לפעם הבאה.
באפשרות הראשונה, האדם למעשה יורה בעצמו חיצים נוספים מעבר לכאב של החץ הראשון ולמעשה יוצר במו ידיו את הסבל. באפשרות השניה הוא נשאר עם החץ הראשון בלבד.
הכאב הוא חלק מהחיים. במהלך חיינו נפגוש בו בוודאות. אבל הסבל לא חייב להיות חלק מהחיים. הסבל הוא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו בעקבות הכאב. להבדיל מהכאב הסבל הוא בשליטתנו. אנחנו בוחרים האם להאמין למחשבות השליליות האוטומטיות שקופצות לנו מהראש. אנחנו יכולים לבחור גם לא להאמין להן ולהאמין במחשבות אחרות, מאוזנות יותר, הגיוניות יותר. הבחירה במה להתמקד, להבדיל מהתחושה, היא בשליטתנו לפחות באופן חלקי. לא תמיד אנו מודעים למחשבות האוטומטיות השליליות ולעיתים גם פועלים על טייס אוטומטי אבל ברגע שאנו מצליחים לזהות את המחשבות ניתנת לנו היכולת גם לבחור לראות את הדברים אחרת. פרשנות חלופית זו משפיעה על הרגשות שיתעוררו ועל ההתנהגות שנבחר וכך משפיעה על האושר שלנו.
לדוגמא, אדם שאיבד את עבודתו (החץ הראשון) יכול להאשים את עצמו על שלא היה עובד טוב, להאשים את הארגון שפיטר אותו, להכנס לדכאון, לדאוג ממה יהיה. כל אלו חצים נוספים שהוא ממשיך לירות בעצמו שיוצרים סבל. לעומת זאת, הוא יכול לכאוב את הכאב שבאובדן העבודה ולחפש עבודה אחרת שאולי תהיה יותר מתאימה לו ואולי אף לעשות שינוי ולהפוך את הארוע להזדמנות לשינוי וצמיחה.
ההגיון הזה תקף גם עם רגשות אחרים כמו כעס. הכעס נטו בשיאו יימשך לכל היותר 10 דקות. אבל אם נזין את הכעס הראשוני במחשבות שליליות (איך הוא מעז..תמיד הוא עושה לי את זה וכו') הוא יימשך הרבה יותר זמן ויגרום לנו לסבל. לעומת זאת, אם נשאר רק עם הכעס ולא נדביק לו דברים נוספים הוא יחלוף.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) מציע כלים להמנע מהסבל, לזהות את המחשבות השליליות, להשאר עם הרגש נטו ולבחור להאמין בפרשנות שהיא מאוזנת ומקדמת אושר.