בחודשים האחרונים נתקלתי בלא מעט אנשים עם חרדות בריאות. חלקם חברים ומכרים, חלקם מטופלים. תהיתי למה זה נהייה כה נפוץ. יש לי כמה השערות: קודם כל רק עכשו נגמר החורף וכולנו היינו לפני, בתוך או אחרי איזה וירוס. ובטח שילדינו. שנית, אני מוקפת בבני 40 פלוס מינוס (כמה מפתיע…). שנהיים מודעים ברמה עמוקה יותר שהחיים לא יימשכו לנצח והמוות יגיע בוודאות. לעיתים זה מעלה חרדות. במקרה הטוב זה מדרבן אותנו להתמקד בחיינו לעסוק במשהו משמעותי ומהנה. ויש עוד סיבות כמו מוות של קרוב משפחה ממחלה או מחלה שלנו עצמנו שהתאוששנו ממנה ואנו חוששים לחזור אליה שוב. בכל אופן, חרדות הבריאות היו חיות ובועטות ורק כעת נראית רגיעה עם בוא האביב..
אז איך זה נראה?
מחשבתית – להאמין שכל מיחוש הוא מסוכן ועלול לבשר על מחלה קשה ולכן אנו צריכים לדאוג, רגשית – לפחד ולהיבהל מכל כאב חדש קטן או גדול, התנהגותית – לנקוט בהתנהגויות "מרגיעות" כמו לרוץ לבדיקות רפואיות מעבר לדרוש ולחפש באינטרנט חומר שיכול לעזור. התנהגויות אלו מרגיעות לכאורה מאחר שהן מקטינות חרדה לטווח הקצר אבל לטווח הארוך משמרות את החרדה. המידע באינטרנט לא מדויק ולא בהכרח רלוונטי למה שיש לנו ועלול להעלות את החרדה. בנוסף, בדיקות יתר עלולות לגרום נזק ורק מנציחות את העיסוק בחרדה. עוד ביטוי התנהגותי לחרדה הוא הימנעויות כאלה ואחרות כמו הימנעות לשהות במקום שיש בו הרבה אנשים שמא נידבק במשהו. זה לכאורה מקטין חרדה אבל פוגע בצרכים אחרים שלנו, חברתיים, תעסוקתיים ועוד. למעשה, התנועה המחשבתית וההתנהגות הזו היא מתוך הפחד, מתוך אזור עתיק במוח האחראי על הבטחון וההישרדות שלנו. הפחד הוא רגש חשוב ללא ספק מאחר שיש לו תפקיד השרדותי קריטי. בלעדיו מזמן היינו מתים כי הוא שומר עלינו מסכנה. למרבה הצער,לעיתים הוא כמו אזעקה לא מכוילת ומאותת על סכנת שווא (בדומה לאזעקת שווא). לכן כדאי להיעזר בו כיועץ שכדאי לשמוע מה יש לו להגיד אבל לא בהכרח כמנהיג שמוביל את חיינו.
הפרדוקסים הגדולים בחרדת בריאות
הפרדוקס הגדול ביותר בחרדת בריאות הוא שהחרדה מחלישה את המערכת החיסונית שלנו והופכת אותנו לפגיעים יותר למחלות ולמעשה עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. פרדוקס נוסף קשור למיצוי החיים. אנו כה עסוקים בדאגה לא להיות חולים עד שאנו מפסידים את המיקוד בעובדה שאנו בריאים כעת בהווה. בכך אנו מבזבזים זמן יקר בלדאוג למשהו שלא קרה במקום לחיות בהווה את הערכים שלנו, לממש מה שחשוב לנו ולעשות משהו משמעותי בחיינו. פרדוקס אחרון קשור לעובדה שההיבהלות שלנו ממיחושים שונים גורמת לזה שהם קורים יותר.
אז מה עושים עם החרדה הזו?
אחד הכלים שעוזרים להבין מה לעשות עם החרדה הוא המושג "חווית שליטה". פירוש המושג הוא לפעול באזורים שבהשפעתינו ושליטתנו ומנגד לקבל את המקומות שאין לנו שליטה עליהם ולהפנות את הקשב והאנרגיה לאזורים שבשליטתי. והכי חשוב ללמוד לזהות מה בשליטתי ומה לא. דוגמא לדברים שלא בשליטתי – המיחושים השונים שאנו חשים במקומות שונים בגוף, המחשבות האוטומטיות שקופצות לנו מהלא מודע בלי הזמנה ("זה בטח סרטן"), אופי השפעת שתהיה השנה, תחושת הפחד שעולה. כל אלו לא בשליטתנו ונותר לנו רק לקבל את העובדה הזו. לדאוג מדברים שלא בשליטתי זה חסר תועלת. לעומת זאת, יש לא מעט דברים שהם כן בשליטתי והשפעתי. ברמה המחשבתית, אני יכולה להעריך את מידת הסכנה של מה שקורה לי ולפעול בהתאם. לצורך זה אשתמש במוח החדש – באזור שאחראי על הערכת סיכונים וקבלת החלטות ממקום שקול (באונה הקדם מצחית). כמו חוקרת אסתכל על עדויות שמעידות על סכנה מוחשית או על סכנת שווא. אם זו סכנה מוחשית כדאי שאפעל בהתאם (לדוגמא, ללכת לרופא להיבדק). לעומת זאת, אולי אגלה בעקבות ההערכה שאין סכנה אמיתית ואוכל לתת משמעות חדשה למיחושים ("זה רק מיחוש חסר משמעות שיחלוף בקרוב"). אם אאמין במשמעות החדשה, ההתנהגות שלי תשתנה בהתאם. אולי אפסיק את הריצות לבדיקות ולקריאת מידע רפואי באינטרנט. אולי אחליט לא להמנע ממה שחשוב לי כי הרי אין סכנה אמיתית. עוד בשליטתי למה להפנות את הקשב והאנרגיה. אוכל להפנות קשב למה שיכול לקדם בריאות כמו עיסוק בפעילות גופנית, מדיטציה, תזונה בריאה. הפרשנויות, האמונות וההתנהגויות – כל אלו בשליטתנו וזה הרבה מאוד.
יש עוד הרבה כלים נוספים מגישת הטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שמסייעים לנו לפתח חוסן גופני ונפשי, להתמודד עם החרדה ולהחזיר לנו את השליטה.